האם ניתן לגבות את דמי המזונות שלא נגבו במשך שנתיים?


פסק דין מפורט של בית משפט (כב' השופטת קרן גיל) למשפחה עושה סדר בעניין.

 
הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") חלות אף על בני זוג שיש להם דין אישי, ובין היתר הוראת סעיף 11 (ב) על פיה "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
 
 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 נקבעה תקופת התיישנות בת 25 שנים לביצוע פסק דין.
לעומת זאת בכל הנוגע לחיובי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, נדרש הזוכה בדין – על פי סעיף 11(ב) לחוק - לקבל אישור בית המשפט לגבייתם. הטעם לכך הינו מהותם של חיובי המזונות. מחד – הצדדים לפסק הדין בעניין חיובי מזונות אינם זרים זה לזה, אלא בני משפחה לשעבר, שיחסי אמון (אף אם חלקי ומוגבל) ביניהם ומטבע הדברים לא נשמר תיעוד ביחס לסכומים ששולמו עבור חיובי המזונות או עבור חיובים אחרים, בין על פי פסק הדין ובין בנוסף להם או על פי סיכום בין הצדדים שהתגבש בין הצדדים לאחר פסיקת המזונות. מאידך - הוסדרו הליכי גבייה ייחודים לגבייתם, ובין היתר הליכי מאסר, העדר הגנה על פי חוק הגנת השכר, הטלת הגבלות על פי סעיף 66אלחוק ההוצאה לפועל אף מבלי שיתמלאו התנאים הנקובים בסעיף 66ב(א) לחוק ההוצאה לפועל, אפשרות לעכב את יציאתו של החייב מן הארץ לתקופה העולה על שנה וכו', וכן נקבעה קדימות לגבייתם על פני חוב כספי רגיל.
 
 
מקום שלא הוכח ששולמו סכומים אחרים חלף המזונות בהתאם לסיכום שהונהג בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין, אין בשיהוי בגבייה - כשלעצמו - כדי לאיין את החיובים שנקבעו במסגרת פסק הדין ולפטור את החייב במזונות מתשלומם.

 
עם זאת - מתן היתר לגביית מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם בתוך שנתיים לאחר התקופה בעדה נפסקו מאפשר לזוכה בדין לפעול לגביית חיובים אלה בתיק ההוצאה לפועל מבלי להוכיח שאלה אכן לא שולמו לידיה, והלכה למעשה גורר הטלת נטל הראייה על החייב במזונות להוכיח שמילא אחר הוראות פסק הדין או שאיננו חייב עוד למלא אחריהן ו/או ששילם את החיובים האמורים.

 
בית המשפט קובע כי במקרה בו לא הוכח שהשיהוי בגביית חיובי מזונות (או הוצאות חריגות) שלא התחילו לפעול לגבייתם בתוך שנתיים לאחר התקופה בעדה נפסקו מוצדק, ראוי יהא לאפשר לזוכה לגבות סכומים אלה רק מקום שתוכיח שאכן אלה לא שולמו לידיה, היינו הטלת נטל הראייה על הזוכה להוכיח העדר התשלום במסגרת בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל.