מאמר – פסלות רשם הוצאה לפועל
מאת:  כב' הרשם אסף אבני

במאמר זה אבחן את סמכות רשם ההוצאה לפועל לפסול עצמו מלשבת בדין והיקפה, על פי העילות הקבועות לכך בחוק ועל פי מבחני הפסיקה.

רשמי ההוצאה לפועל, אשר הנם עובדי המדינה , אמונים, בין היתר, על יישום הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק") ועל מלאכת האיזון בין שתי תכליותיו, אשר הנן כידוע: הגנה על זכות הקניין של הזוכים והבטחת מנגנון יעיל לביצוע פסקי דין סופיים – מחד; ומאידך – הגנה על זכויות היסוד של חייבים, אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

קיימת דואליות במילוי תפקידו של רשם ההוצאה לפועל. מצד אחד, נתונות לו סמכויות מנהליות רבות, ומן הצד השני, מוקנות לו סמכויות שיפוטיות מובהקות, או למצער, מעין-שיפוטיות . כך, לרשם ההוצאה לפועל מוקנות סמכויות שיפוטיות מפורשות מכוח החוק בהכריעו בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק; סמכות לקביעת אחריות נאמנים וצדדי ג' וחיובם בחוב הפסוק לפי סעיפים 25 ו – 48 לחוק; וסמכות להטיל אחריות על כונס נכסים מכוח סעיף 58 לחוק. אדגיש כי סמכויות אלו, אינן תחומות מבחינה עניינית בתקרת סכום, והערעור על החלטות אשר מתקבלות על פי הן, הנו בזכות.

בהפעילם את כלל הסמכויות אשר מוקנות להם בדין, אין על רשמי ההוצאה לפועל מרות, זולת מרותו של הדין (ראו: סעיף 3א'(ד) לחוק). רשם ההוצאה לפועל, במילוי תפקידו, הנו כפוף להוראות החוק ועליו לפעול להגשמת תכליות החוק ומערכת ההוצאה לפועל ללא מורא וללא תלות. זהו עקרון העצמאות השיפוטית אשר מאפיין כל מערכת שפיטה במדינה דמוקרטית מתוקנת.
אחת מן הסמכויות השיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל, אשר נגזרת מעקרון העצמאות השיפוטית הנ"ל, ואשר נועדה להבטיח את טוהר ההליך השיפוטי והמעין-שיפוטי המנוהל ע"י הרשם, הנה סמכות הרשם לפסול את עצמו מלשבת בדין כאשר מתבררת לפניו עילה תקפה לעשות כן.
סמכות הרשם לפסול את עצמו מצויה במפורש בסעיף 3ב' לחוק. סעיף זה מחיל על רשמי ההוצאה לפועל ועל הדיונים שלפניו, את הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, בשינויים המחוייבים. הוראה אחרונה זו, מחילה את הוראות סעיפים 68 עד 79ג ו-81 לחוק בתי המשפט על רשם בית משפט ועל הדיונים לפניו.
הוראת סעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט, אשר כאמור הוחלה במפורש על רשמי ההוצאה לפועל כנ"ל, קובעת את המבחן המהותי לפסלות רשם, כלהלן: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
הנה כי כן, הסעיף מסמיך כל רשם הוצאה לפועל לקבוע, בין אם מיוזמתו (כהחלטה עצמאית שניתנת בתיק), ובין אם לפי בקשת צד לתיק, שהנו מנוע מלשבת בדין, אם מצא מן הנסיבות שמתגלות לפניו חשש מבוסס למשוא פנים בניהול ההליך. דהיינו: על הרשם להתרשם מן הנסיבות החיצוניות שקיימת אפשרות מסתברת מאוד, להבדיל מחשד גרידא, שאכן נבצר ממנו לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. ודוק: אין המדובר בהתרשמות הסובייקטיבית של הזוכה או החייב, אלא בהערכה האובייקטיבית של הרשם את הנסיבות . כך למשל: נדחה ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל שלא לפסול עצמו, בתיק שבו הרשם שגה פעם אחר פעם, פעמיים החליט על צירופו של צד ג' כחייב נוסף בהוצאה לפועל, ללא דיון וללא הנמקה, ופעמיים נדרש המחוזי לבטל החלטותיו, ועדיין נפסק שדעת הרשם לא ננעלה ושחזקה שיפסוק בהתאם לחוק ובהתאם להנחיות המחוזי . עוד נקבע כי קיומם של חילופי דברים עם רשם ההוצאה לפועל בלשכתו במעמד צד אחד, אינם מהווים עילת פסילה, אולם יש להימנע מהם . כך ניסיון של רשם להביא צדדים לפשרה בדיון אשר מתקיים לפניו תוך הבעת דעה על סיכויי ההליך – אינו מהווה עילת פסילה . כך למשל, אם הרשם יעלה מיוזמתו אפשרות להרחבת עילה עבור צד הטוען לפניו, זוכה או חייב, ויאשר תיקון כתב טענות עקב כך, עשויה לקום נגדו עילת פסילה . במקרים בהם קיים עניין אישי לרשם בנוגע לבקשה שלפניו או למי מבעלי הדין – עשויה הנגיעה האישית ליצור חזקה לקיום חשש ממשי ממשוא פנים. ואולם, היכרות מוקדמת של הרשם עם בעל הדין אין בה כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים . במקרים של היכרות מוקדמת ראוי שהרשם יודיע לצדדים על דבר ההיכרות וטיבה, ויקבל הסכמתם להמשך ההליך אף מבלי לפסול את עצמו. במקרה בו הרשם דן בבקשה בטענת פרעתי בין אותם צדדים ולגבי אותה הפרשה, בהליך קודם, ונקט עמדה ביחס להתנהלותו של צד בפרשה, למשל: לגבי חוסר תום לבו ומהימנותו, ומוגשת בקשה נוספת בתיק אחר מאוחר יותר – עשויה לקום עילת פסילה נגד הרשם. אולם, פסיקה של רשם לטובת צד או נגדו, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת הרשם מלדון בעניין אותו צד פעם נוספת (בעילה חדשה) וכל מקרה נדון לגופו .
עינינו רואות, כי יישומו של המבחן המהותי הנו תלוי נסיבות ונעוץ בתחושתו של כל מותב ביחס ליכולתו לנהל התיק באובייקטיביות, כך שהתוצאה עשויה להשתנות ממקרה למקרה. לדוגמא: מתמחה לשעבר בלשכת ההוצאה לפועל אשר לימים מוסמך כעו"ד ועובד כעצמאי. בדרך כלל, הנטייה תהא שלא לפסול אותו על הסף רק בשל העובדה שהתמחה באותה לשכת הוצל"פ, כאשר חלוף הזמן ממועד סיום ההתמחות מרחיק האפשרות לטעון פסילה כנגד אותו מתמחה לשעבר. ואולם, באם לאותו מתמחה לשעבר קיימת היכרות אישית חברית עם הרשם אשר נמשכה בעוצמה אף לאחר מועד סיום התמחותו – הדבר עשוי לדעת הח"מ להוות עילת פסילה תקפה. בהקשר זה, מן הראוי לאזכר את סעיף 53ב'(א) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961, אשר הולם את המקרה הנדון לעיל. אם נתקיימה עילת פסלות הנודעת לעורך דין או לב"כ אחר, אזי אם הם יודעים שייצוגם את הלקוח יקים עילת פסלות, אל להם לקבל את הייצוג . כן תלונה אשר מוגשת כנגד רשם ע"י אחד מן הצדדים להליך, לממונה על התלונות על רשמי ההוצאה לפועל, עשויה במקרים מסוימים להקים עילת פסילה בתום בירורה. פסילה במקרה זה ראוי שתיעשה במשורה ובזהירות המרבית הנדרשת תוך מניעת ניסיון ליתן יד ל"פורום שופינג" עקיף ע"י הצד המתלונן. ברי, כי הדבר תלוי באופי התלונה ובטיבה וכן בתוצאותיה, כאשר המבחן המהותי לפסילה  – חשש ממשי ממשוא פנים – נבחן ע"י הרשם במועד שלאחר בירור התלונה, לפי נסיבות התלונה והשלכתה על דעתו של הרשם אודות המתלונן או על יכולתו לשפוט באובייקטיביות את עניינו, ומתוך חזקה כי הרשם הנו גורם שיפוטי מקצועי אשר מחליט לפי חומר הראיות שבפניו, ולא על פי מניע אישי נקמני.
להלן אמנה עילות פסילה מפורשות אשר נקבעו בחוק ושומה על כל רשם להכירן :
א. באם לרשם או לבן משפחתו מדרגה ראשונה  יש עניין כספי או אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי;
ב. כאשר קיימת קרבה משפחתית ממשית בין הרשם לבין צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי;
ג. כאשר קיימת מעורבות קודמת של הרשם באות עניין הנדון בהליך. כאשר הרשם בטרם המינוי היה מעורב באותו עניין הנדון לפניו כבא כוח, כבורר, מגשר, עד, יועץ, או בן זוג של אחד מאלה. על אף האמור בעילות פסילה מפורשות אלו, הרשם רשאי לדון במקרים הנמנים לעיל, אם מפאת דחיפות העניין לא ניתן לקיים הליך בפני רשם אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא יתקיים דיון בפניו .
הכלל הוא כי טענת פסלות נגד שופט יש להעלות בהזדמנות הראשונה ולפני כל טענה אחרת . לדעת הח"מ, ראוי כי כלל זה יחול אף על טענת פסלות המועלית בפני רשם ההוצאה לפועל, וזאת לשם הבטחת טוהר ההליך. על רשם אשר נגלית לפניו עילת פסלות או שמוגשת נגדו בקשת פסילה, להחליט בעניין מיד עם היוודע העילה ולפני כל טענה אחרת . בהתאם להוראת סעיף 77 לחוק, על רשם אשר מחליט לפסול עצמו מאחת העילות הנ"ל, לעשות כן בהחלטה כתובה ומנומקת לתיק.
לאור העובדה כי החלטת רשם לפסול את עצמו הנה בסיווגה החלטה שיפוטית של הרשם, ולאור הוראת סעיף 3ב' לחוק ההוצל"פ, הרי שהערכאה היחידה המוסמכת לדון בערעור לשנות ו/או לבטל החלטת רשם בעניין פסילה, הנו נשיא בית משפט השלום או שופט ייעודי אחר שהנשיא הקצה לכך. ודוק: הוראה זו הנה משמעותית ביותר מבחינת הדואליות המאפיינת את תפקידו של הרשם עליה עמדתי לעיל. נובע מכך, שרשם מחוזי או סגנו אינם מוסמכים לבטל החלטת פסילה מנומקת שרשם נתן בתיק, אף אם הם סבורים כי הם היו נוהגים אחרת במקרה מסוים. שהרי, עסקינן, בהוראת חוק שהעניקה סמכות פסילה מפורשת לרשם, והיא מהווה מנשמת אפו של טוהר ההליך השיפוטי, ועל כן אין מקום שדרג מנהלי יתערב בהחלטת הפסילה, על אף אי הנוחות המנהלית אשר צפויה לנבוע מכך (בהעברת התיק לרשם עמית). שכן, בהתערבות שכזו, אשר תנבע ממניעי יעילות מערכתית, עלול להיפגע מעמד הרשם בפני ציבור המתדיינים וכן אמון הציבור במערכת, וחמור מכך: הרשם עלול למצוא עצמו חשוף לתלונה בגין ניהול הליך בהימצאות של מצב של משוא פנים/ ניגוד עניינים.
התאמת מבחני הפסילה הנוהגים להיקף עבודת הרשם
סעיף 3ב' לחוק ההוצל"פ נוקט בתיבה "בשינויים המחוייבים" ולא בכדי. עבודתו של רשם ההוצאה לפועל מאופיינת בעומס כמותי רב של בקשות בהן הוא נדרש להכריע מידי יום. כך לדוגמא: בלשכת ירושלים לכל רשם מוקצים כ – 50,000 תיקים פעילים, ורשם נדרש להכריע בכ – 250 בקשות מידי יום. עניין זה, מצמיח מטבעו מצבי פסילה רבים יותר, אשר מחייבים היערכות מינהלית הולמת. כך למשל, מוצע לבצע פסילות שאינן בגדר אחת העילות הקבועות בחוק, על דרך של תיאום מקדים בין רשמים, כאשר בכל מקרה, מוצע שכל רשם אשר פוסל עצמו מלדון בתיק, יקבל תיק דומה לטיפולו בחזרה. כך, ינוטרל הסרבול הנובע מהיקף הפסילות הרב הקיים כנגזרת של היקף עבודת הרשם. כן, לאור ריבוי הפסילות הקיימות בקרב רשמי ההוצאה לפועל, ראוי לדעת הח"מ כי יוקם מאגר פסילות פנימי ובו תירשם כל מניעות וסיבתה לגבי כל רשם בשקיפות מלאה. כך, ניתן יהא לבחון לאורך זמן ועל בסיס נתוני אמת את שיקול דעתו של הרשם, וכן ניתן יהא לווסת עומסים בהתאם.  בכל הנוגע למבחן מהות הטענה, סבור הח"מ, כי הבטחת טוהר וניקיון ההליך השיפוטי בפני רשם ההוצאה לפועל, הנה זהה במעמדה ובחשיבותה, להבטחת תקינות ההליך בפני שופט, ועל כן יש להחיל את אותם מבחני פסילה בדיוק, אשר מוחלים על שופט בבית המשפט.